הלכה: הַמַּנִּיחַ פֵּירוֹת כול'. רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן אַנְטִיגְנָס בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן יַנַּאי. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין לָךְ מְקוּלְקָל מֵעֵת לְעֵת אֶלָּא יוֹם הָאַחֲרוֹן בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין לָךְ מְתוּקָּן מֵעֵת לְעֵת אֶלָּא יוֹם רִאשׁוֹן בִּלְבַד. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. מִקְוֶה שֶׁנִּמְדַד וְנִמְצָא חָסֵר. חִינְנָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַסִּי בַּר מָמָל בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. זוֹ לְהוֹצִיא מִדִּבְרֵי רִבִּי לָֽעְזָר. דְּתַנִינָן. אִם אָֽבְדוּ הֲרֵי זֶה חוֹשֵׁשׁ מֵעֵת לָעֵת. דִּבְרֵי רִבִּי לָֽעְזָר.
Pnei Moshe (non traduit)
זו להוציא מדברי ר' אלעזר. ממתניתין דמקואות לאו ראיה דלא אתיא כר''א דמתני' דהכא דהא קתני ה''ז חושש מעת לעת ונהי דמפרשת עד מעת לעת של הנחה קאמר והא התם לעולם חוששין ואפילו במעת לעת הראשון אלא ש''מ מתני' דמקואות כחכמים אתייא דחלוקין על דברי ר''א:
דתנינן תמן. כהא דתנינן במקואות מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע טמאות עד שיודע שטבל כראוי וה''נ כל הימים למפרע חוששין עד מעת לעת של הנחה:
ר' יוחנן אומר אין לך מתוקן מעת לעת אלא יום ראשון בלבד. משעת הנחה מעת לעת הוא דמחזקינן להו בחזקת קיימין ומכאן ואילך חוששין:
גמ' זאת אומרת. מדקתני ה''ז חושש מעת לעת ולא קאמר עד מעת לעת דהוי משמע דחושש הוא כל הימים למפרע משעת בדיקה עד מעת לעת של הנחה שמע מינה שאין לך מקולקל מעת לעת אלא יום האחרון בלבד משעת בדיקה הוא דחוששין מעת לעת ותו לא:
משנה: 19a הַמַּנִּיחַ פֵּירוֹת לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת מָעוֹת לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן בְּחֶזְקַת שֶׁהֵן קַייָמִין. אִם אָֽבְדוּ הֲרֵי זֶה חוֹשֵׁשׁ מֵעֵת לָעֵת דִּבְרֵי רִבִּי לָֽעְזָר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. בִּשְׁלֹשָׁה פְרָקִים בּוֹדְקִין אֶת הַיַּיִן בְּקָדִים שֶׁלְּמוֹצָאֵי הֶחָג וּבְהוֹצָאַת סְמָדַר וּבִשְׁעַת כְּנִיסַת מַּיִם בַּבּוֹסֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
ובהוצא' סמדר. כתום פרח וענביו נראין באשכול כסדרן:
בקדים של מוצאי החג. כשמנשבת רוח קדים במוצאי החג:
בג' פרקים בודקין את היין. שהניחו להיות מפרי' עליו צריך לבדקו שמא החמיץ ואין תורמין מן החומץ על היין:
מעת לעת. של בדיקה בשבדק ומצאן אבודין חושש שמא מאתמול בעת הזאת אבדו ואם עשאן מעשר תוך מעת לעת על פירות אחרי' צריך להפרי' עליהן מספק וטפי מהכי לא אחמור רבנן למיחש אלא סומכין אחזקה:
ה''ז חושש. לאותן טבלים שתקן בהבטחתן של אלו ואם לא אכלן צריך להפרי' מהן שמא כשאמר הרי תרומה בעירות שהקצתי כבר היו אבודין:
ואם אבדו. הלך לבדקן ומצאן שאבדו:
מתני' המניח פירות להיות מפריש עליהן כו'. סומך על אלו ואוכל טבלים אחרים שיש לו ואומר הרי תרומתי באותן פירות שהקציתי לכך:
ובשעת כניסת המים לבוסר. כשהן כפול הלבן נקראין בוסר וכשהלחלוחית נכנסה וגדילה בתוכו שיכול לעצור מהן כל שהוא היינו כניסת המים פי' אחר היו כותשין הענבים כשהן בוסר ונותני' לתוכן מים ועושים חומץ לטבול והלכה כר' יהודה:
תַּמָן תַּנִּינָן. הַלּוֹקֵחַ יַיִן מִבֵּין הַכּוּתִים. תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסְרִין. שֶׁמָּא תִבָּקַע הַנּוֹד וְנִמְצָא שׁוֹתֶה טְבָלִים לְמַפְרֵעַ. וְהָדָא מַתְנִיתָא לֹא כְרִבִּי יוֹסֵי וּכְרִבִּי שִּׁמְעוֹן. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. תַּמָּן לְמַפְרֵעַ נִתְקַלקְלָה. בְּרַם הָכָא מִיכָּן וְהֵילַךְ נִתְקַלקְלוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר''ז. שאני התם דלמפרע נתקלקלה שלא היתה לה חזקת תרומה שהרי לא הופרשה מעולם אבל הכא מכאן ואילך נתקלקלו ואפילו לרבנן דפליגי עלי' דר''א וסברי שאם מצא שאבדו למפרע חושש הוא על הכל מיהת מה שאכל בחזקת מתוקן הוא שהרי הובררה התרומה בשעה שהפרישה:
והדא מתני'. דהכא דקתני מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ואינו חושש לכלום דלא כר' יוסי ור''ש:
תני. ותני עלה בתוספתא שם רבי יוסי ור''ש אוסרין שמא תבקע הנוד כו':
תמן תנינן. פ''ז דדמאי הלוקח יין מבין הכותים קודם שגזרו על יינן והכותים חשודים על הכל על התרומה ועל המעשרות והלוקח מהן צריך לעשר ודאי ואם הוא ע''ש בין השמשות שאי אפשר להפרי' דתנן ספק חשיכה אין מעשרין את הודאי אומר שני לוגין שאני עתיד להפרי' הרי הן תרומה בתוכו עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני דעל קריאת השם בלבד לא גזרו בין השמשות ומיחל. מתחיל ושותה מיד ולאחר השבת יוציא מן הנוד ההוא כדי שיעור תרומה ומעשרות:
יַיִן מִגִּיתּוֹ מַפְרִישִׁין עָלָיו בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא יַיִן עַד אַרְבָּעִים יוֹם. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. עַד הַפֶּרֶק. אַשְׁכְּחַת אֲמַר קוּלָּא וְחוּמְרָא עַל רִבִּי יְהוּדָה קוּלָּא וְחוּמְרָא עַל רַבָּנִין. קוּלָּא עַל רִבִּי יוּדָה. שֶׁאִם בָּא עַד הַפֶּרֶק וְלֹא בָאוּ אַרְבָּעִים יוֹם. וְחוּמְרָת. שֶׁאִם בָּאוּ אַרְבָּעִים יוֹם וְלֹא בָא הַפֶּרֶק אֵינוֹ תוֹרֵם. קוּלָּת עַל דְּרַבָּנִין. שֶׁאִם בָּאוּ אַרְבָּעִים יוֹם וְלֹא בָא הַפֶּרֶק אֵינוֹ תוֹרֵם. וְחוּמְרָת. שֶׁאִם בָּא הַפֶּרֶק וְלֹא בָאוּ אַרְבָּעִים יוֹם אֵינוֹ תוֹרֵם. רִבִּי סִימוֹן בָּעֵי. הִגִּיעַ אַרְבָּעִים יוֹם וְלֹא בָדַק. נִתְעַצֵּל שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים וּבָא וּמְצָאוֹ חוֹמֶץ. לְמַפְרֵעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה חוֹמֶץ אוֹ מִיכָּן וּלְהַבָּא. מַה נְפִיק בֵּינֵיהוֹן. עָבַר וְתָרַם. אִין תֵּימַר. לְמַפְרֵעַ נַעֲשֶׂה חוֹמֶץ. תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. אִין תֵּימַר. מִיכָּן וּלְהַבָּא. אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. בָּדַק חָבִית לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עָלֶיהָ וְהוֹלֵךְ. וּבָא וּמְצָאָהּ חוֹמֶץ. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים וַודַּאי יַיִן 19b וְהָאַחֲרוֹנִים חוֹמֶץ. וְהָאֶמְצָעִייִם סָפֵק. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. אֲנִי שְׁמַעְתִּיהָ מֵרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. וְרִבִּי יוֹחָנָן לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא. שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים וַדַּאי יַיִן. מִיכָּן וָאֵילָךְ סָפֵק. מַה וּפְלִיג סָפֵק. מַה דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֶׁמְּצָאוֹ חוֹמֶץ דֶּהֶא. מַה דְאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּשֶׁמְּצָאוֹ חוֹמֶץ בָּרוּר. וְאַתְייָן אִילֵּין פְּלוּגָתָא כְּאִילֵּין פְּלוּגָתָא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. מַחַט שֶׁנִּמְצֵאת חֲלוּדָה אוֹ שְׁבוּרָה טְהוֹרָה. תַּנֵּי. הִינִּיחָהּ שַׁיְפָה וּבָא וּמְצָאָהּ חֲלוּדָה. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. שְׁלֹשָׁה הָרִאשׁוֹנִים וַדַּאי טְמֵיאָה. אַחֲרוֹנִים טְהוֹרָה. אֶמְצָעִייִם סָפֵק. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. וְרִבִּי יוֹחָנָן לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא. שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים וַדַּאי טְמֵיאָה. מִיכָּן וָאֵילָךְ סָפֵק. רִבִּי אִילָא וְרִבִּי אַבָּא וְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם כָּל רַבָּנִין דְּעָלִין לְבֵי מִדְרָשָׁא. בְּיַיִן וּבְמַחַט הֲלָכָה כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר רבי אבהו. כן אמר רבי יהושע בן לוי אבל ר''י כו' כדלעיל:
שלשה ימי' הראשוני'. אחר שהניחה שיפה ודאי טמאה וכל הטהרות שנעשו על גבה טמאות אחרוני' ודאי טהורה:
ג' ימים הראשונים. לאחר בדיקה הראשונה שמצאה בחזקתה ודאי יין הויא ואם אמר הרי זו תרומה על אלו הסמוכין לה בחזקת מתוקנים הן:
יין מגיתו. הוא תירוש ואם הניחו להיות מפריש עליו תרומה:
עד ארבעים יום. ומכאן ואילך חוששין שמא נתקלקל:
עד הפרק. של אחד מג' פרקים המוזכרים במשנה שבהן בודקין את היין:
אשכחת אמר. נמצאת למד קולא וחומרא לר''י וכן לרבנן. והגי' נשתבשה בכאן וה''ג קולא על ר' יודה שאם באו ארבעים יום ולא בא עד הפרק תורם וחומרת שאם בא הפרק ולא באו ארבעים יום אינו תורם קולא על דרבנין שאם בא הפרק ולא באו ארבעים יום תורם וחומרת שאם באו ארבעי' יום ולא בא הפרק אינו תורם. לרבנן בארבעים יום תלי' מילתא ומשעברו צריך לבדוק ולר''י בפרק תליא מילתא:
למפריעו הוא נעשה חומץ. וחוששין כל ג' ימים למפרע שמא חומץ היה או דילמא אין חוששין אלא מכאן ולהבא:
מה נפק ביניהון. כלומר דמפר' למאי נ''מ קא מיבעיא ליה לענין דיעבד שאם עבר ותרם באותן ג' ימים וה''ג אין תימר למפרע נעשה חומץ אין תרומתו תרומה אין תימר מכאן ולהבא תרומתו תרומה ולא איפשיטא:
בדק חבית להיות מפרי' עליה והולך. שסומך עליה לשתות משאר חביות ונותן עיניו בזו להפריש ממנה תרומה עליהן שהתרומה ניטלת במחשבה ולאחר זמן בא ומצאה חומץ:
תני. עלה הניח' שיפה חלקה ויפה ובא לאחר זמן ומצאה חלודה:
ואחרונים. ג' ימים אחרונים שהם קודם בדיקה אחרונה שמצאה חומץ ודאי חומץ ואינה תרומה כלל:
והאמצעים. ימים שבנתיים ספק ותרומה היא ויחזור ויתרום:
אני שמעתיה מריב''ל. גם אני שמעתי כן ממנו אבל ר' יוחנן לא אמר כן אלא מג' ימים הראשונים ואילך ספק ואפי' ג' ימים אחרונים:
מה ופליג ספק. כלומר דהש''ס שואל אם פליגי בספק ובמאי פליגי ומפרש דלא פליגי:
מה דאמר ר' יוחנן בשמצאו חומץ דיהא. חלש ואינו חזק כ''כ והילכך ג' ימים אחרונים נמי בספק הן דשמא עכשיו החמיץ:
מה דאמר ר' יהושע בן לוי. שלשה ימים אחרונים ודאי חומץ בשמצאו חומץ ברור וחזק דמסתמא כבר עברו שלשה ימים משהחמיץ דבבציר משלשה ימים משהחמיץ לא היה נעשה חומץ חזק וברור:
ואתייא אילין פלוגתא. דרבי יהושע בן לוי ור''י כמו דפליגי במחט והיינו דיעה אחריתא דלא ס''ל לחלק כדמחלק לה סתמא דהש''ס:
דתנינן תמן. במסכת טהרות מחט שנמצאת חלוד' שמעכבת את התפירה. שחלודה נמי מטהרה מטומאתה כמו שבירתה:
טהורה. ולא חיישינן שמא כשהיתה שלימה נטמאת וכשיתקנוה תחזור לטומאתה הישנה כדין כלי מתכות שכל הטומאות כשעת מציאתן ואם טהורות טהורות:
רִבִּי קְרִיסְפָּא בָּעֵי. כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה הוּא בוֹדֵק אוֹ אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַמּוֹכֵר יַיִן לַחֲבֵירוֹ סְתָם חַייָב בְּאַחֵרָיוּתוֹ עַד הֶחָג. אָמַר רִבִּי יוּדָה. תִּיפְתָּר בְּאִילֵין בְּנֵי גְּלִילָא דְּאִינּוּן קָֽטְפִין בָּתָר קַדְמִיתָא דְחַגָּא. וְלֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם. וְהָדָא אָֽמְרָה. יָשָׁן מִשֶּׁלְּאֶשְׁתַּקַּד וּמְיוּשָׁן מִן שָׁלֹשׁ שָׁנִים. נֵימַר מִשּׁוּם הָדָא מַטְעוּמִיתָא. הָדָא אָֽמְרָה דְּאֵי מָתַי יָשָׁן חַייָב בְּאַחֵרָיוּתוֹ. שְׁתֵּי שָׁנִים. הָדָא אָֽמְרָה מִתְייָשֵׁן חַייָב בְּאַחֵרָיוּתוֹ עַד הֶחָג. הָדָא אָֽמְרָה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה הוּא בוֹדֵק. כֵּיצַד הוּא בוֹדֵק. בּוֹדֵק חָבִית אַחַת וְכוּלָּן תְּלוּיוֹת בָּהּ וְאֵינָן מַחֲמִיצוֹת. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. אִית בְּנֵי נַשׁ מַקְשִׁין עַל גַּרְבָּא מִלְּבַר וְאִינּוּן יָֽדְעִין מָה אִית בָּהּ מִלְּגַיו.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא אמרה מתיישן חייב באחריותו עד החג. והיינו נמי דאמרן אם אמר מתיישן והיינו מיושן חייב באחריות עד החג שיבא וחג דנקט מפני שהוא זמן הבציר וש''מ מזה שבכל שנה ושנה הוא בודק והכא ליכא למידחי כדלעיל דהא בשל שלש שנים קאמר חייב באחריות עד החג:
הדא אמרה דמתיישן חייב באחריותו שתי שנים. כלומר מדאמרו מיושן של שלש שנים ומשמע ג' שנים שלמות וכגון אם עמד בשנה שלישית בימות החג ואמר לו מיושן אני מוכר לך צריך להעמיד לו עד החג בשנה הבאה והיינו דקאמ' חייב באחריותו שתי שנים מפני שצריך לבדוק בחג הזה שהוא עומד בו ובכל השנה עד לאחר החג הבא:
נימר משום הדא מטעומיתה. כלומר דמסיק הפשיטות ומפרש דמשום הבדיקה זו אמרו שצריך לבדוק ולטעום בימות החג אם יפה הוא כדמסיק:
ויידא אמרה. ומהיכן שמענו זה מהאי מתני' דקתני התם המוכר יין ישן לחבירו נותן לו משל אשתקד ואם אמר לו מיושן נותן לו של ג' שנים:
הכי גרסינן ויידא כו' כמו שהוא שם:
אמר רבי יודה תיפתר. המתני' באילן בני גליל דאינון קטפין בתר קדמיתא דחג כלומר שהן מקטפין כרמיהן אחר קדים של מוצאי החג והילכך כשמוכר לו לשנה והיינו אחר החג חייב באחריותו עד החג ותו לא ולית ש''מ כלום מהכא ועדיין תיבעי אם בכל שנה הוא בודק או לא:
נישמעינה. לזה מהברייתא דקתני המוכר יין לחבירו סתם חייב באחריותו. המוכר חייב באחריות אם החמיץ עד החג ומייריי שמכרו לשנה וכן הוא בהדיא בהאי תלמודא פרק המוכר פירות ומשעבר החג שוב אינו חייב באחריות לפי שדרכו להחמיץ בקדים של מוצאי החג אלמא בכל שנה ושנה הוא צריך לבדוק:
כל שנה ושנה הוא בודק. אותן ג' פרקים שאמרו בודקין את היין אם בכל שנה צריך לבדוק או אחת לשלש שנים ושיעור דג' שנים משום דלקמן נקט:
כיצד היא בודק. אם יש לו כמה חביות אם צריך לבדוק ולטעום מכל אחת:
בודק חבית אחת. ואם היא יפה שוב אינו בודק:
וכולן תלויות בה. בתמיה שמא שארי החביות אינן יפות:
כל אחת ואחת הוא בודק. גרסינן וכן הוא שם כלומר אלא שבודק את כלן:
ואינן מחמיצות. וכי אינן מחמיצות אם פותח הוא כל החביות לבדקן:
אמר רבי שמי. יש בני אדם שמכין על החבית מבחוץ ומקול המכה מרגישין הן מה יש בה מבפנים אם היין יפה הוא וכך הוא בודק:
סליק פריקא בס''ד
משנה: הַשּׁוֹלֵחַ גֵּט לְאִשְׁתּוֹ וְהִגִּיעַ בַּשָּׁלִיחַ אוֹ שֶׁשָּׁלַח אַחֲרָיו שָׁלִיחַ וְאָמַר לוֹ גֵּט שֶׁנָּתַתִּי לָךְ בָּטֵל הֲרֵי זֶה בָטֵל. קָדַם אֶצֶל אִשְׁתּוֹ אוֹ שֶׁשָּׁלַח אֶצְלָהּ שָׁלִיחַ וְאָמַר לָהּ גֵּט שֶׁשָּׁלַחְתִּי לֵיךְ בָּטֵל הוּא הֲרֵי זֶה בָטֵל. אִם מִשֶׁהַגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטְּלוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
אינו יכול לבטלו. הא קמ''ל דאע''ג דחזינן דמהדר עלי' מעיקרא לבטוליה לא אמרי' אגלאי מילתא למפרע דבטולי בטלי':
מתני' השולח גט לאשתו והגיע בשליח. שלא היה מתכוין לרדוף אחריו להשיגו אלא שנשתהא השליח בדרך והי' לו לזה דרך לשם וראהו וביטל הגט אפ''ה בטל ולא אמרינן לצעורא בעלמא מכוין שאם בדעתו לבטלו היה רודף אחריו:
או ששלח אחריו שליח. מהו דתימא לא אלימא שליחותי' דבתרי' משליחותא דקמא דליבטליה קמ''ל:
קדם אצל אשתו. קמ''ל אפי' לדידה נמי לא אמרי' לצעורא בעלמא קא מכוין ואפי' לשליח דלא איפכת ליה כי טרח לא אמרי' לצעורה מכוון:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source